פסק-דין בתיק ת"א 6311-12-08

פתח דבר

התובעת הינה חברה אשר עיקר עיסוקה בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי כתיבה וציוד משרדי. התובעת הינה היבואן הבלעדי בישראל של מוצרי חברת ETONA (להלן - אתונה). הנתבע מנהל עסק לשיווק והפצה של ציוד משרדי, הפועל תחת השם המסחרי "אביה שיווק".

ביום 3.12.06 התקשרו התובעת והנתבע בהסכם לשיווק מוצרי אתונה (להלן - הסכם השיווק), ולפיו הנתבע יהיה המשווק הבלעדי של מוצרי אתונה בישראל.

טענות התובע

בהסכם השיווק הוסכם בין הצדדים, כי עבור מוצרי אתונה, שהוזמנו על ידי הנתבע, ואשר פורטו בכתב הכמויות שצורף להסכם השיווק, ישלם הנתבע סך של 60,000 ש"ח בשש המחאות מעותדות. המחאות אלו נפרעו במלואן.

בדצמבר 2007 ביקש הנתבע לבצע הזמנה נוספת של מוצרי אתונה. בין היתר, ביקש הנתבע לרכוש מוצרים חדשים, שלא נכללו בהזמנה הקודמת. לפיכך, הרחיבו הצדדים את כתב הכמויות והוסיפו בכתב יד מוצרים נוספים (להלן - כתב הכמויות המורחב). כתב הכמויות המורחב צורף כנספח ג לכתב התביעה. עבור מוצרי אתונה, שפורטו בכתב הכמויות המורחב, התחייב הנתבע לשלם 120,000 ש"ח, בעשר המחאות מעותדות בסך של 12,000 ש"ח כל אחת. התובעת סיפקה לנתבע את מלוא הסחורה שפורטה בכתב הכמויות המורחב, וסחורה נוספת, בסך כולל של 151,000 ש"ח. מתוך הסחורה הזו, החזיר הנתבע לתובעת סחורה בשווי 15,000 ש"ח. לפיכך, יתרת שווי הסחורה, שנותרה אצל הנתבע, היא בסך 135,513 ש"ח.

שלוש ההמחאות הראשונות, בסך 36,000 ש"ח, שניתנו תמורת הסחורה, שסופקה לפי כתב הכמויות המורחב, נפרעו במלואן. כאשר הציגה התובעת את ההמחאה הרביעית לפירעון, התברר לה, שהנתבע הורה לבטלה ללא כל התראה מוקדמת. כאשר פנתה התובעת לנתבע לשם ברור העניין, מסר לה הנתבע, כי הורה לבטל את כל יתר ההמחאות שהחזיקה התובעת תמורת הסחורה שסופקה. לטענת התובעת, כלל הסחורה סופקה לנתבע ולכן ביטול ההמחאות נעשה ללא הצדקה.

בנוסף, לטענת התובעת, במהלך שנת 2008 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים נוספים, בסך 9,520 ש"ח וטרם שילם את תמורתם.

כמו כן, בדצמבר 2007 סוכם בין הצדדים, כי החל ממועד ההסכמה ואילך, מוצרי אתונה שיוזמנו על ידי הנתבע ישוחררו מהמכס על ידו ולא באמצעות התובעת. למרות הסכמה זו, נאלצה התובעת לשחרר מנמל אשדוד מוצרי אתונה בשווי 120,000 ש"ח,  שהוזמנו על ידי הנתבע. התובעת הצליחה להקטין את הנזק שנגרם לה ולשווק חלק מהסחורה בשווי של 60,000 ש"ח לרשתות שיווק בארץ. יתרת הסחורה, בשווי 60,000 ש"ח,  לא נמכרה על ידי התובעת. לפיכך נגרם לה בגין כך נזק בגובה 60,000 ש"ח. כמו כן, התובעת חויבה לשלם סך של 7,196 ש"ח בגין שחרור סחורה מהמכס והוצאות הובלה  מנמל המוצא בטורקיה.

לסיכום עותרת התובעת לפיצוי בגין נזקיה כדלקמן:

· 86,773 ש"ח בגין סחורה שסופקה לנתבע ולא שולמה התמורה עבורה. סך זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה;

· 60,000 ש"ח בגין סחורה שהוזמנה על ידי הנתבע ולא שולמה תמורתה. סך זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד שחרור הסחורה מהמכס, ביום 8.7.08 ועד ליום, 10.12.08, מועד הגשת התביעה עומד על סך של 62,044 ש"ח;

· 7,196 ש"ח בגין הוצאות התובעת עבור מיסים והובלה, כפי שחויבה התובעת לשלם בגין הסחורה מטורקיה;

· 3,730 ש"ח בגין חוב ישן של הנתבע לתובעת.

סכום התביעה עומד על 159,743 ש"ח. זאת למרות שבראש כתב התביעה מצוין
159,753 ש"ח.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי הסכם השיווק, שהציגה התובעת כנספח 1 לכתב תביעתה, הוא איננו הסכם השיווק המקורי, שנחתם על ידי הצדדים, אלא הסכם מזויף, שנוספו בו לאחר החתימה הערות בכתב יד.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת ביחס לכתב הכמויות המורחב. לטענת הנתבע הסחורה, שהוזמנה על ידו, כללה רק את הפריטים המפורטים בעמודות "הזמנה 1" ו-"הזמנה 2". התוספות בכתב יד שמופיעות על כתב הכמויות המורחב הן רק רעיונות שהועלו על ידי הנתבע והתובעת אך לא בוצעו הזמנות בפועל.